תופעה חדשה יחסית ששוטפת את ארה"ב ואת ישראל בשנתיים האחרונות. "פרוייקט הפרפר" היא מגמה חברתית התומכת בילדים החותכים את פרקי הידיים שלהם, ומאפשרים להם לפרוק את הלחץ ולקבל אמפתיה… אלו לא ניסיונות התאבדות – ואפילו לא קריאה לעזרה במובן הפשטני שלה. מה שרואים כאן, היא התגשמות החלומות הרעים של "העידן החברתי". הצטרפות למועדון אקסלוסיבי שמאפשר לחברים בו לקבל אמפתיה ותחושת שייכות, תוך כדי הפעלת כל הסובבים אותם…
נחשפתי לעניין החיתוכים לפני כשנה וחצי, ונראה כי הבעיה גדולה מהסיקור לה היא זוכה. מעבודתי בשטח נפגשתי עם נערים ונערות אשר חותכים את פרקי ידיהם, והתובנה העולה ממפגשים אלו, היא שהצורך בהזדהות ובאמפתיה גדול כל כך, עד כי הפגיעה העצמית נתפסת בעיניהם כהצלה. כמובן שכמו במקרה של מכורים, ובנוטים להתאבדויות – כל סביבתם מתחילה לנוע סביבם, והם הופכים למרכז המערבולת ולמחוללים שלה… מומלץ לשים לב למה שמתחולל ברשת.
אז, למה לשים לב?
1. המון צמידים על הידיים
2. שינויים במצב הרוח
3. חברים חדשים שלא הכרתם ממקומות רחוקים מהבית
4. ציורים של פרפרים על הזרוע (כאלו שלא נמחקים)
5. התבודדות ודלתות סגורות המלווה בהתפרצויות זעם
6. הרחקה קיצונית של ההורים
7. חיפושים מטרידים ברשת וקבוצות תמיכה שגורמות לכם לאי נחת
מה עושים? פותחים ערוץ תקשורת עם כל מי שמקיף את הילד. מייצרים רשת תמיכה שאינה שמה את ההורה במרכז האחריות הבלעדית (מחברים את שאר בני המשפחה למען המטרה). מייצרים שיחה, ששמה את הנושא על השולחן ללא משוא פנים. פונים לעזרה מקצועית ובמידת הצורך מזמינים איש מקצוע לשוחח על הנושא בכתה. יש לזכור כי אין זו בעיה פרטנית, אלא תוצר של בדידות חברתית שלכאורה אין לה פתרון בעיניי הילדים. האמפתיה שמ קבלים הילדים מקבוצות התמיכה, בונה את האמון שיש כוח לפרוייקט הפרפר. ואז הגולם קם על יוצרו. במקום למוך בילדים שחותכים את פרקי הידיים שלהם, נוצרו תנאים המזמינים ילדים שלא היו חשופים לנושא להתנסות בקבוצת שייכות התורמת לביטחונם החברתי והאישי.
אשמח לשמוע מה דעתכם. שמרו על קשר. שלכם: איתי מלר 09-8999185 \ itay@start-over.co.il
איתי מלר: מרצה מומלץ בתחום התקשורת בין המתבגרים לבין עולם המבוגרים. הרצאה מומלצת בנושא זה ניתן למצוא בעמוד ההרצאות באתר זה. לפרטים נוספים ולהזמנות, צרו קשר.