התנהגות סיכון בחופש בקרב מתבגרים וכיצד למנוע אותה

את תקופת הילדות שלי בחופשות הקיץ אני זוכר בקווים כלליים: קמים בבוקר, נפגשים עם חברים או הולכים לבריכה עד הערב. מתישהו הייתה גם טלוויזיה, היו גם מטלות שהיו חלק מהיום יום – ללא קשר לחופשה, וזהו בגדול. אני לא זוכר את עצמי מתיישב על יד אמא או אבא שלי ומתחיל להסביר להם שמשעמם לי – והם בהחלט לא היו עסוקים בלפתור לי את הבעיה הזו. שעמום נפתר מעצמו כשעושים דברים. היום – אני מנסה לתת את הכלים

האלו לשלושת הילדים שלי (7,8,8 התאומים אוטוטו מתחילים את כתה ג' והקטן מתחיל את כתה ב'), ספוילר – אני לא ממש מצליח. חלק מהילדים נולדים עם עולם פנימי עשיר וחלק עם יכולת לשעשע את עצמם, חלק קוראים, חלק בונים או יוצרים, אבל חלק לא מבוטל מהילדים – פשוט לא יודעים מה לעשות כשמשעמם להם. זה מתבטא ביתר שאת כשאנחנו מדברים על מתבגרים ומתבגרות.

מי שעוקב אחרי יודע מה דעתי השלילית בנוגע לשילוב של ניידים חכמים בתקופת הילדות. הכלי הזה מדהים (הנייד כן?) אבל אם יש משהו שלילי שהוא מסוגל לעשות באופן אופטימלי לכל משתמש.ת זה לתת זרם אין סופי של כיף או ריגושים – ובכך לתת מענה מידי לצורך בהפגת השעמום. במילים אחרות – אם אנחנו לא רוצים לנוון שרירים חשובים בגוף – אנחנו מניעים אותם. כנ"ל לגבי ה"שריר" שבמוח שלנו – זה שאחראי על התמודדות עם קושי (שעמום, תסכול, כעס, או סתם עצלנות ודחיינות). אם אנחנו רוצים לפתח יכולות מסוימות אנחנו צריכים להתאמן. אם לא עושים את המינימום הנדרש – לרוב מגלים שאבדה לנו היכולת לרוץ, או לטפס עם תרמיל כבד על הגב בגובה – או להתמודד עם שעמום. במקרה של המתבגרים – הנייד הפך לאיבר חישה ותקשורת שלהפרידו מהילד משול לניתוח כריתת איבר חיוני.

אמנם התחלתי מניידים – אבל האמת היא שאנחנו בבעיה קשה יותר כשמדובר על מתבגרים, שלא התכוננו לרגע השיא של שלב ההתבגרות בחייהם: ההורמונים והרצון בקשר ובמגע, והרצון להרגיש חלק מקבוצה ייחודית המאפשרת תחושת שייכות והזדהות. המוח של המתבגר עובר שינויים מרחיקי לכת והדרמה הזו מגיעה לקתרזיס לרוב לקראת סוף גיל ההתבגרות. הפן השלילי והידוע הוא שנטילת הסיכונים במהלך גיל ההתבגרות היא קבוע מתמטי שאי אפשר להתעלם ממנו. אין חדש תחת השמש: מתבגרים היו ויהיו גם בעתיד, אבל העובדה שהמציאות הרגשית, החברתית והמינית של עולמם (הדיגיטלי) שונה מהותית מזה שך עולם ההורים, היא נושא שחשוב לדבר עליו.

למה לשים לב בתקופות של חופש?

1: שינה, ועיוות מרחב הזמן והשעון הביולוגי. לבני הנוער קשה להתעורר בבוקר גם ללא קשר לחופשים ולשבתות. גוף המתבגר אינו מקבל את שעות השינה שלהן הוא זקוק ומשכך – אנו מכירים את "המתבגר-העייף-תמיד". בחופש אנו עדים לשינוי אמיתי בשעון הביולוגי. בהיעדר מסגרות – היום הופך ללילה (חברים \משחקי רשת וכו.). במצב של היפוך היום והלילה לרוב גם מתלווה אכילת לילה ואכילת שעמום. ד"ר טל שניר (מביה"ח דנה דואק) מסבירה שאכילה ושתייה בלילה עלולים לגרום לשיבושים במנגנון הביולוגי המתבטאים ברצון מוגבר לישון ביום ולטווח הרחוק – יתבטאו בהשמנה (בשל הפרשת הורמונים שונה בין יום ללילה).
אך הסכנה המיידית בהקשר היפוך השעון הביולוגי – היא ההיעדרות של הילדים מציר הזמן של הוריהם. כיוון שאנו כהורים ממשיכים לעבוד – מתקיימת שגרת יומם של המתבגרים בלילה של הוריהם – וכך הנוכחות ההדדית נעלמת כלא הייתה. כאשר נשאלה לגבי המשמעות של היעדרות ההורים מהמרחב של המתבגרים ענתה ד"ר טל שניר: "כאשר המתבגר לא רואה את הוריו – התקשורת ביניהם הולכת לאיבוד ואיתה גם האחריות של ההורה על ילדו. במצב כזה קל יותר למתבגר לנקוט בהתנהגות מסכנת. מחקרים הוכיחו שרמת הקשר של הורה עם הילד, אפילו אם מדובר בקשר עין בלבד או שהות בחלל משותף (ולא בהכרח פעילות משותפת), מפחיתה התנהגות סיכון. לכן, חשוב שהורה יציב גבולות. ניתן בהחלט לאפשר בחופש שינה עד לשעות מאוחרות יותר, אך לא אחרי 10 בבוקר. בסופי שבוע לדוגמה אפשר לוותר יותר. אבל חשוב להיות עם האצבע על הדופק, לשים לב לפני שדברים עומדים לצאת משליטה ולהראות אכפתיות".

2: התנהגות סיכון. התנהגות סיכון היא פשוט התנהגות שעלולה לסכן את בריאותם או אפילו את חייהם של הילדים. כל התנהגות המביאה איתה סכנה – מצריכה התערבות הורית. כאשר אנו לא יודעים אם הכל בסדר, אפשר להתחיל בשאלת שאלות, ואם הילד עצמו לא עונה, מותר לשאול את החבר\ה הטובים בקווים כלליים. בכל אופן, לא לתת לגורל לנהל את המצב. במקרים קיצוניים ניתן לראות גם עליה באובדנות בקרב בני נוער. ככל שנוכחותנו כמבוגרים רבה יותר כך פוחת הסיכון שנפספס אותות מצוקה מהילדים עצמם.

3: אלכוהול – אלכוהול הוא סם. הוא גם הסם החברתי הנצרך ביותר בישראל, והנצרך ביותר על ידי בני הנוער. אלכוהול הוא הגורם הראשי לאשפוזם של בני נוער בישראל – והוא חוקי. זו הבעיה הראשונה שלו. הבעיה השנייה שלו – היא שגם אנחנו כמבוגרים – אוהבים לשתות אלכוהול. התוצאה של חוסר התיאום והיעדר הגבולות: צריכת אלכוהול באופן נרחב בקרב בני הנוער. חשוב להגדיר קווים אדומים, ולהדגיש את הצורך בגבולות, כיוון שלאלכוהול יש נטייה למסמס חסמי התנהגות ועכבות חברתיות. ברובן הכמעט מוחלט של התקיפות המיניות בין בני נוער, ימצא אלכוהול. זה נכון גם לגבי פציעות כתוצאה מתאונות דרכים ונהיגה פרועה – שעלולה להביא לא אחת למוות. חשוב להדגיש את הציפיות שלנו מהילדים – לוודא שהם יודעים מהם שלושת שלבי השכרות בכדי לדעת מתי לעזור לחבר לעצור – ומתי לקרוא לעזרה של מבוגר או לסיוע רפואי. ולא לותר על שאלת שאלות, ולימוד משותף של הנושא.

4: בקטע טוב: חשוב לשים לב שגם שישנם גם צדדים חיוביים לנושא הפנאי והחופש הגדול. הילדים מפתחים תחביב חדש? מראים עניין בספורט? רוצים ללכת ללמוד רכיבה על סוסים או ציור – נפלא! התעניינו בהם, הציעו להם רעיונות, ועודדו אותם להצלחות. בסופו של דבר גם אנחנו וגם המתבגרים רוצים את אותו הדבר – להגיע הביתה בשלום (ואם אפשר גם לכייף קצת על הדרך).
אז לסיכומו של עניין: אם מקפידים על זמני שינה מוסכמים מראש, ומסייעים למתבגרים שלנו לבנות סדר יום מתוך הבנה של חשיבות השינה לגוף – כולנו נרוויח. אם נסייע להם להתמקד בחיובי שבהן.ם ונאפשר להם למידה חווייתית, יפחתו הסיכויים להתנהגויות סיכון. להקפיד להגדיר גבולות בנוגע לצריכת אלכוהול וסמים, ולא לפחד מ"אי הסכמות". דברו עם המתבגרים והיו נוכחים יותר – הם צריכים אתכם הרבה יותר ממה שהם מספרים לכם 😊

*בתמונה: טבלת שעות השינה המומלצות לפי גילאים
איתי מלר

מקורות וקריאה נוספת: בקישור הזה