הרצאה של איתי מלר
המהפכה הפסיכדלית: בין החוקי והמחתרתי
אל מרחבי האנדרגראונד הפסיכדלי בישראל
הרחבת תודעה והתפתחות, צורך בריפוי או פשוט סקרנות, בלי מטרה מוגדרת: מה מביא אנשים למרחבים הפסיכדליים המחתרתיים, שמחוץ למסגרות המחקר והטיפול הממוסדות?
מחוץ לממסד לא בהכרח פירושו בלי כללים. דרך קולות המנחים נכיר מסורות, דרכי ליווי וכבוד עמוק לחומר, ונשאל איך נקבעים הגבולות ומי נושא באחריות כשהמסע מסתבך.
לקהל הרחב, לאנשי מקצוע ולקהילות מחקר · אין צורך בידע מוקדם
על ההרצאה
אותו חומר.
האם זה אותו מסע?
כדי להבין מרחבים פסיכדליים, לא מספיק להכיר את החומר. צריך להכיר גם את האנשים, את הסביבה ואת הסיבות שבגללן הם נפגשים.
בהרצאה נבחן את הקשרים בין מסורות של שינוי תודעה, מחקר עכשווי ומרחבים מחתרתיים בישראל. נדבר על המניעים השונים להגיע אליהם, על האפשרויות ועל הסיכונים, ועל הגבולות שבין חוויה אישית, התפתחות וטיפול.
מה אי אפשר להכניס לפרוטוקול?
מה משתנה בין מפגש במסגרת מחקרית לבין מרחב קהילתי, טקסי או בטבע? נשאל איזה מקום יש למוזיקה, לקשר ולתחושת השייכות, ומה מקומה של התנסות אישית בחומר בהכשרת מי שמלווה אחרים. מה המסגרת הממוסדת מאפשרת לבדוק ולהגן עליו, ומה קשה לשחזר בתוכה?
לא כל מרחב פסיכדלי הוא מרחב טיפולי, ולא כל סביבה היא בטוחה. ההרצאה תעסוק גם בפגיעות נפשיות ומיניות, בניצול יחסי כוח ובשאלות של הסכמה וגבולות. עצם ההבטחה לריפוי אינה ערובה לבטיחות.
לצד התמונה הרחבה, אביא ממצאים ראשוניים מהמחקר שלי באוניברסיטת חיפה. השיחות עם המנחים מאפשרות להתקרב לחיי היום־יום של התחום ולדילמות שלא תמיד מופיעות בדיון הציבורי.
הרקע לשיחה
מה השתנה בשיחה
על פסיכדליה?
חומרים שרבים מאיתנו למדו לפחד מהם מעוררים גם שאלות חדשות. בישראל חוקרים אותם מכיוונים שונים: המוח והתודעה, האפשרויות הטיפוליות, החוויה האישית וההקשר החברתי. התחום מקבל מקום גם בתוכניות לימוד ובספרות לקהל הרחב.
הפחד שספגנו סביב המילה ״סמים״ יכול להשפיע על ההקשבה עוד לפני שהשיחה מתחילה. ניתן מקום לחשש, בלי לוותר על סקרנות ובלי לטשטש סיכונים.
מהמחתרת אל המחקר והשיח הציבורי
המחקר אינו מתרכז במוסד אחד, וגם אינו מסוג אחד: לצד מחקר ביולוגי וקליני מתקיימים מחקרים על חוויה, תרבות וחברה. אלה כמה דוגמאות, לא סקירה מלאה ולא עדות לכך שהשאלות הטיפוליות כבר הוכרעו.
- אוניברסיטת תל אביב: פעילות מחקרית בפסיכותרפיה בסיוע חומרים פסיכדליים.
- אוניברסיטת בר־אילן: מחקר על מנגנונים מוחיים, ולצדו מחקר על חוויות פסיכדליות וטראומה בקרב ניצולי הנובה.
- אוניברסיטת חיפה: מחקרים על חוויות תודעה, תחושת העצמי ועיבוד המוות.
- הדסה, ירושלים: מרכז BrainLabs לחקר הפסיכדליה.
- ״המהפכה הפסיכדלית״ בטכניון: קורס בבית הספר ללימודי המשך, לא תואר אקדמי או הסמכה לטיפול פסיכדלי.
- ״מגדיר סמים״ מאת ד״ר איתמר כהן: דוגמה להנגשת הנושא לקהל הרחב.
- הדוח השנתי של Compass לשנת 2023 (PDF, באנגלית): דוגמה לפיתוח מסחרי ולפטנטים הקשורים לתכשירי פסילוסיבין.
ארבע תחנות בהרצאה
מה נכיר,
ועל מה נדבר?
מההיסטוריה וההקשר הישראלי אל האנשים במרחבים, ומשם אל השאלות שמעסיקות את המחקר ואת החברה.
היסטוריה ותרבותאיך הגענו לכאן?
נכיר בקצרה את הרקע ההיסטורי של הפסיכדליה: מסורות של שינוי תודעה, המפגש עם המחקר המערבי, האיסורים והעניין המחודש. נשאל איך מדיניות, תרבות ויחסי כוח משפיעים על מה שנתפס כסם, כתרופה או כחוויה רוחנית.
מי קובע אילו חוויות נחשבות לגיטימיות?
ההקשר הישראלילמה לדבר על זה בישראל עכשיו?
נבחן את המפגש בין פסיכדליה לבין מציאות של מלחמה ואובדן, לצד סקרנות, חיפוש משמעות ורצון להתפתח. איך ההקשר החברתי והפוליטי נכנס לחוויה האישית? ומה חשוב להבין על ההבדל בין תקווה לריפוי לבין הידע שנצבר במחקר?
מה אפשר ללמוד מההקשר הישראלי, ומה עדיין צריך לחקור?
האנשים במרחביםמי מחזיק את המרחב?
נפגוש את נקודת המבט של המנחים: אנשי טיפול בעלי הכשרה פורמלית, לצד מנחים שהגיעו ממסלולי לימוד והתנסות מסורתיים. דרך ממצאים ראשוניים מהמחקר שלי נשאל איך הם מבינים את תפקידם, מהי האחריות שהם מקבלים על עצמם ועם מי הם יכולים להתייעץ.
כמעט כל המרואיינים מתארים את החומר כשותף לעבודה, ולא פעם כישות. נבחן מה התפיסה הזאת אומרת עבורם, ואיך היא משפיעה על האופן שבו הם מבינים את תפקיד המנחה.
איך מדברים על הסכמה, גבולות ואחריות במצב תודעה משתנה?
מחקר, מיסוד ומסחורמה משתנה כשהתחום נכנס לממסד?
נדבר על מחקר ותוכניות לימוד, על פיתוח תכשירים ועל פטנטים הנוגעים לצורות ולשימושים מסוימים של חומרים פסיכדליים. נבחן את האפשרויות ואת המתחים: בטיחות ונגישות, אינטרסים מסחריים, ומקומו של הידע שנצבר מחוץ למוסדות.
מי מקבל הכרה, מי מקבל גישה, ומה נשאר בחוץ?
המבט האישי שלי כחוקר
מבט מקרוב,
מתוך המחקר שלי.
לצד ההקשר ההיסטורי והמחקר העכשווי, אביא ממצאים ראשוניים מראיונות עומק עם מנחים במרחבי ריפוי פסיכדליים מחתרתיים בישראל. השיחות עוסקות באופן שבו הם מבינים את תפקידם, באחריות שהם נושאים ובדילמות שמלוות אותם.
הממצאים המוצגים כאן ראשוניים. הם מתארים את קולות המשתתפים, ואינם מייצגים את כלל המנחים או מעידים על יעילות הטיפול.
על המחקר, המשתתפים והאתיקה
המחקר נערך במסגרת עבודת התזה שלי בתוכנית לפסיכותרפיה אינטגרטיבית גוף־נפש־רוח, בבית הספר לטיפול, ייעוץ והתפתחות האדם באוניברסיטת חיפה. הוא בוחן את חוויותיהם של מנחים במרחבים פסיכדליים מחתרתיים ואת האופן שבו הם מבינים את תפקידם.
השיטה: ראיונות עומק חצי־מובנים, בדגימה מכוונת ובשיטת כדור שלג. ההיקף המתוכנן לפרסום ההרצאה הוא 15 ראיונות עומק, כ־25 שעות של שיחות. הניתוח עדיין נמשך; הנתונים והממצאים יעודכנו עם השלמתו.
המשתתפים בני 30 ומעלה, הנחו לפחות שלושה מסעות מבוססי פסילוסיבין, עברו בעצמם לפחות שני מסעות ומזהים את עצמם כבעלי תפקיד מלווה.
המחקר אושר בוועדת האתיקה של הפקולטה לחינוך באוניברסיטת חיפה. פרטים מזהים מוסרים או מטושטשים בתמלולים ובניתוח, ומפתח הזיהוי נשמר בנפרד. המשתתפים מקבלים הסבר על מטרות המחקר ועל זכויותיהם, לרבות האפשרות לפרוש בכל שלב.
על המרצה
איתי מלר
חוקר באוניברסיטת חיפה,
פסיכותרפיסט בגישה אינטגרטיבית,
מנחה קבוצות ומדריך הורים.
כבר יותר מעשרים שנה אני עוסק במניעת התנהגויות סיכון ופוגש בני נוער, הורים ומבוגרים, בחדר הטיפולים ובאולמות ההרצאה. בהרצאה אני מחבר בין הניסיון הטיפולי והחינוכי שלי לבין המחקר, כדי לדבר על הנושא בשפה נגישה ובלי להסתפק בהבטחות או באזהרות.
להכיר יותר. להבין לעומק.
סקרנות היא
סיבה טובה להתחיל.
ההרצאה מותאמת לקהל הרחב, לאנשי מקצוע ולקהילות מחקר. לקהל הרחב נקדיש יותר מקום לרקע ולמושגים; במפגשים מקצועיים ומחקריים נעמיק בממצאים, בשיטה ובשאלות האתיות. אפשר לפנות לפרטים נוספים, לשאול על התוכן או לתאם הרצאה לקבוצה, לארגון או לכנס.