לא הכל עובר חלק. במציאות הצופים בסרטונים האלו בטוחים שהכל צחוקים, אבל גם לזה יש משמעות שלילית. אסביר: הסרטון שצולם במקרה הזה הוא סרטון שבויים ונערך תוך פחות מעשר דקות של הפסקה. השחקנים בסרט הם ילדים בכתות ו' שהשתתפו בסמינר למניעת אלימות ברשת. את הצחוקים שהם החשיבו כחוויה מהנה ובלתי מזיקה הם אף טרחו להראות ולהתבדח בעניין הסרטון. ראשית מילה טובה – הם ערכו ממספר זוויות ומצלמות סרטון שנראה מקצועי למחצה, תוך מספר דקות… רק על זה מגיע להם שאפו. אבל את המסר החשוב באמת לא רואים בסרטון.
שאלתי את המשתתפים בסמינר האם הם צפו בסרטון דומה בעבר, והם ענו שכן במאות סרטונים דומים. מכאן שאלתי לדעתם: כמה מהסרטונים היו מבויימים וכמה אמיתיים? התשובה הייתה ברורה: כולם מבויימים! המציאות קצת שונה. המון ילדים חווים התעללות רגשית ופיזית בכתות – וכאשר הדבר מקבל תהודה במדיה החברתית, זה יכול להגמר רע (עיין ערך דודאל מזרחי ז"ל).
כדי להגיע לתובנה משותפת, שאלתי אותם האם בסרט שבו רואים אותם חוטפים מכות, יתכן וצופה צעיר מהמשפה יקבל את התמונות כמציאות? אולי אפילו יגרם לו עוול כאשר יענישו אותו בשם אחיו או אחותו… כשהכל ברשת, אין לכך פרשנויות – פרט לאלו שנותנות העיניים. מומלץ לדבר על כל סרטון כזה בבית עם האחים, ועם ההורים. כאשר נותנים למזל לעבוד – הוא לרוב לא מגיע. נקיטת עמדה ברורה כנגד אלימות, והבעת עמדה חד משמעית כנגד הפצת תכנים אלימים – רק תשרת את האינטרסים שלנו, של ילדינו ושל החברה שבה אנו חיים.
שלכם, איתי מלר